נאום ראש הממשלה מנואל ואלס בפני האסיפה הלאומית בעקבות סידרת הפיגועים בפריז

משכן ראש הממשלה, 13 בינואר,2015

מושב מיוחד לכבוד קורבנות הפיגועים
האסיפה הלאומית – 13 בינואר 2015
נאום ראש הממשלה, מר מנואל ולס

אדוני יושב-הראש, גבירותיי ורבותיי שרי הממשלה, גברתי ורבותיי ראשי סיעות הבית, גבירותיי ורבותיי חברי הפרלמנט.
אדוני יושב-הראש, כמו שאמרת, כמו שאמר כאן כל אחד מהנואמים, בתקיפות ובפיכחון, בתוך שלושה ימים, כן, בתוך שלושה ימים, 17 חיים נגדעו על-ידי הברבריות.
הטרוריסטים רצחו, התנקשו בחייהם של עיתונאים, של שוטרים, של צרפתים-יהודים, של עובדים-שכירים. הטרוריסטים רצחו דמויות מוכרות ואזרחים אנונימיים, מקשת מגוונת של מוצא, דעות ואמונה דתית. וכל הקהילה הלאומית שלנו נפגעה מכך. כן, זוהי צרפת שנפגעה עד עומק נשמתה.
17 החיים הללו הם פניה של צרפת, ובד בבד הם מהווים סמל: לחופש הביטוי, לחיוניות של הדמוקרטיה שלנו, לשיטה הרפובליקאית, למוסדות שלנו, לסובלנות, לחילוניות.
התמיכה והסולידריות הגיעו מהעולם כולו, מהעיתונות, בכל מקום, מאזרחים שיצאו להפגין בערי בירה רבות, מנשיאים ומראשי ממשלות, כל התומכים האלה אינם טועים; זוהי אכן רוחה של צרפת, הנאורות שלה, המסר האוניברסאלי שלה, אותם רצו להביס. אבל צרפת עומדת על רגליה. היא נוכחת כאן ועכשיו, בכל עת ובכל שעה.
בעקבות טקסי ההלוויה הבוקר בירושלים, אחרי הטקס הקשה מנשוא, היפה, הפטריוטי, במטה המשטרה בפריז, בנוכחות נשיא המדינה, מרחק שעות ספורות או ימים ספורים מלווית כל אחד מהקורבנות בחוג משפחתו, אני רוצה, כמו כל אחד מכם, שוב ושוב, בשם האומה כולה, לחלוק כבוד לכל הקורבנות. וה"מרסייז", ההמנון הצרפתי, שהתפרץ בחלל המליאה הזו לפני רגע קט, הוא תשובה נפלאה, מסר נפלא לפצועים, למשפחות הנתונות בכאב כבד מנשוא, שאין לו מזור, לקרובים ולעמיתים של הקורבנות, ואני בתורי רוצה להביע פעם נוספת את תנחומינו ותמיכתנו.
נשיא הרפובליקה הביע זאת הבוקר במילים חזקות, אישיות: "צרפת עומדת ותעמוד לצידם תמיד".
ברגע המבחן, חזרתם והזכרתם, העם הצרפתי התאחד. החל מיום רביעי, הוא צעד בכל מקום, מתוך כבוד, מתוך אחווה, בקול צעקה, כדי להביע את מחויבותו לחירות, כדי לומר "לא" נחרץ לטרוריזם, לחוסר הסובלנות, לאנטישמיות, לגזענות. ובאותה מידה, באופן עמוק, לקבלת הדין ולאדישות לסוגיהן.
ההתכנסויות האלה, כמו שהדגשת בדבריך, אדוני יושב-ראש הבית, הן המענה היפה ביותר. ביום ראשון, עם נשיאים וראשי ממשלות מרחבי העולם, עם נשיאי הרפובליקה וראשי הממשלה לדורותיהם, עם מנהיגי המפלגות והתנועות הפוליטיות והציבוריות בארץ הזו, עם העם הצרפתי, הבענו – ובאיזו עצמה ! – את אחדותנו. ופריז היתה לבירה האוניברסאלית של החירות ושל הסובלנות.
העם הצרפתי, פעם נוספת, היה במיטבו ברגע היסטורי מכונן. אבל מדובר גם, בעבור כולנו, כל חובשי הספסלים האלה, כמו שציינתם, בשליחות ובאחריות כבירה. להיות במיטבך ברגע כזה היא דרישה עצומה ותובענית. אנחנו חייבים לצרפתים זהירות בבחירת המילים ובדוגמא שאנחנו נותנים. והדמוקרטיה, כמובן, בה רצו לפגוע, היא לב הויכוח, העימותים. הם נחוצים, חסרי-תחליף בחיוניות שלהם, והם חוזרים ונשנים, זה טבעי.
אין רחוק ממני, אחרי האירועים האלה, כמו הרעיון לסתום את הגולל על הויכוח הדמוקרטי שלנו, ובכל מקרה לא הייתם נותנים לי לעשות זאת. אבל, אבל אנחנו חייבים להיות מסוגלים, באופן קולקטיבי, להתמקד באינטרס הציבורי, ולהיות בשיא יכולותינו, במצב עניינים לא קל מראש מהבחינה הכלכלית. כי הארץ שלנו נסדקה מזה זמן רב, כי כבר היו כאן אירועים חמורים, שכבר שכחנו אותם, גם אם אין קשר ביניהם לאלה האחרונים, שהכו בנו בסוף השנה שעברה, בז’ואה-לה-טור, בדיז’ון ובנאנט. אנחנו צריכים להיות בשיא ההקשבה לדרישות ולמסרים של הצרפתים.
אבקש, גבירותיי ורבותיי חברי הבית, בשם כולנו כאן, להריע – והמילה הזו חלשה מדי – למקצוענות המרשימה, להקרבה ולחירוף הנפש של כל כוחות הביטחון שלנו – שוטרים, חיילים, יחידות מיוחדות.
בשלושה ימים, כוחות הביטחון, לעתים תוך סיכון חייהם, ניהלו מערכת חקירה מרשימה, נתונים לסמכות היחידה נגד הטרור בתביעה הכללית, במעקב אחרי המבוקשים, במיפוי הקשרים שלהם, בחקירת המקורבים אליהם, כדי לשים קץ לסיכון שהיוו שלושת הטרוריסטים האלה, ובמהירות האפשרית.
אדוני שר הפנים, ברנאר קזנב, אבקש להודות גם לך. לא רק שמצאת את המילים הנכונות, אלא כמו שיכולתי לראות בכל שעה, היית ממוקד במטרה לחלוטין.
לצידו של נשיא הרפובליקה, יחד איתך שרת המשפטים, התגייסנו באופן מלא כדי להתמודד עם הרגעים הכל-כך קשים בעבור המולדת. וכדי לקחת החלטות קשות שהם הציבו בפנינו.
גבירותיי ורבותיי חברי הבית, אסור לנו להוריד את רמת הכוננות בשום רגע. ועלי לומר, עם כל החומרה שבדבר, לנציגי הציבור כאן ודרככם לכלל אזרחי המדינה, כי לא רק שהאיום הגלובלי עדיין קיים, אלא שבעקבות אירועי השבוע שעבר, רמת הסיכון הגבוהה נמשכת: הסיכונים האלה קשורים להימצאותם של שותפים אפשריים, למפעילי הרשתות האלה, לנותני הפקודות של הטרור העולמי, להתקפות סייבר. האיומים בפשעים נגד צרפת שהתממשו, הם, למרבה הצער, ההוכחה לכך.
חובתי לומר לכם את האמת הזו, וחובתנו לומר את האמת הזו לצרפתים. וכדי להתמודד איתה, בכל מקום ברחבי הארץ הזו, שוטרים וחיילים מתגייסים למשימה. תגבור הכוחות במשימה הזו, בכללותה, בקרוב לעשרת אלפים חיילים – ואני מודה גם לך, אדוני שר ההגנה – הוא חסר תקדים, ומאפשר רמה גבוהה מהרגיל של מחויבות ואחריות. למעלה מ-122,000 אנשי צוות מבטיחים הגנה מתמדת של האתרים הרגישים במרחב הציבורי. התגבור הצבאי ישמש, וכבר משמש, בעדיפות עליונה להגנה על בתי ספר יהודיים, בתי כנסת ומסגדים.
גבירותיי ורבותיי חברי הבית, אדוני יושב-הראש, אחרי רגעי הרגש וההתכנסות – שעדיין לא הסתיימו – הגיעה זמן הנחישות והפעולה.
האם אנחנו במלחמה? האמת שלשאלה הזו יש חשיבות מועטה, כי הטרוריסטים הג’יהאדיסטים שהכו בנו במשך שלושה ימים רצופים נתנו לנו פעם נוספת את התשובה האכזרית ביותר.
צריך לומר תמיד בבירור את הדברים: כן, צרפת נמצאת במלחמה נגד הטרור, נגד הג’יהאדיזם, ונגד האסלאם הקיצוני. צרפת אינה במלחמה נגד אף דת. צרפת אינה במלחמה נגד האסלאם והמוסלמים. צרפת תגן, ונשיא הרפובליקה חזר על זה בדבריו הבוקר, צרפת תגן, כמו שהיא עושה תמיד, על כל אזרחיה, אלה מהם שמאמינים ואלה שאינם מאמינים.
בנחישות, בדם קר, הרפובליקה תיתן את המענה התקיף ביותר לטרור, בנחרצות תקיפה תוך כיבוד מי שאנחנו, מדינת חוק.
הממשלה מגיעה לכאן עם רצון להקשיב ולבחון את כל התגובות האפשריות: אמצעים טכניים, התקנת תקנות, חקיקה, תקצוב, אדוני יושב-ראש סיעת האיחוד למען תנועה עממית, כריסיאן ז’אקוב. לסיטואציה יוצאת דופן יש לענות באמצעים יוצאי דופן. אבל, ואומר זאת באותה עוצמה: לעולם לא נשתמש באמצעי חירום שמפירים את עקרונות החוק ואת ערכי הרפובליקה שלנו.
התשובה הטובה ביותר לטרור, שרוצה בדיוק לשבור את מה שאנחנו, כלומר דמוקרטיה מפוארת, הוא החוק. זוהי הדמוקרטיה, זוהי החירות, וזהו העם הצרפתי.
לאיום הטרור הזה, הרפובליקה נותנת ותיתן מענה על אדמתה ובגבולותיה. היא תיתן אותם גם בכל מקום בו קבוצות הטרור מתארגנות כדי לתקוף אותנו, כדי לאיים עלינו, על האינטרסים שלנו ועל האזרחים שלנו.
מהסיבות האלה החליט נשיא הרפובליקה על התערבות צבאית במאלי, גם כן ב-11 בינואר. ב-11 בינואר 2013, יום בו נפל החייל הראשון שלנו במערכה הזו, דאמיאן ביואטו. ובאותו לילה, אדוני שר ההגנה, שלושה חיילים מכוחותינו נוספים נפלו על משמרתם בסומאליה.
נשיא הרפובליקה החליט להתערב כדי לבוא לעזרתה של מדינה-ידידה, מאלי, מאוימת בפלגנות על-ידי קבוצות טרור; מאלי, מדינה מוסלמית.
נשיא הרפובליקה החליט לתגבר את נוכחותנו לצידן של בעלות הברית האפריקאיות שלנו במבצע "ברקאן". מדובר במאמצים רבים שצרפת לוקחת על עצמה, בשם אירופה, בראש ובראשונה, והאינטרסים האסטרטגיים שלה. מאמצים שדורשים השקעה כספית גדולה. הסולידריות של אירופה צריכה להיות ברחובות, אבל עליה לעמוד לצידנו גם ברמה התקציבית. אלו מאמצים שאינם סובלים דיחוי. ואיזו תמונה יפה ראינו ביום ראשון האחרון, כתף אל כתף, נשיאי מדינות, ראשי ממשלות, נשיא הרפובליקה ונשיא מאלי, אבראהים אבו בכר כיתא. גם כאן היתה זו הדרך הטובה ביותר כדי לומר שאנחנו לא מנהלים מלחמת דת, אלא כי אנחנו מנהלים, כן, מערכה למען הסובלנות, החילוניות, הדמוקרטיה, החירות והמדינות הריבוניות – מערכה בה צריכים העמים לבחור.
כן, אנחנו נאבקים יחד ונמשיך להיאבק מבלי להרפות.
זוהי אותה נכונות, שבאופן מעורר פליאה מבוטאת באותם ימים בלוח השנה, שנביע עוד מעט בהצבעה על הארכת המעורבות של כוחותינו בעיראק. גם בסוגיה הזו התגובה שלנו ברורה ונחושה, ואביע אותה במקום הזה ממש עוד זמן קצר, ושר החוץ יעשה זאת בסנאט. גם זו היא התגובה שלנו נגד הטרור, וחובתנו להביע, בעבור החיילים המחויבים שלנו, בזירות הפעולה השונות ברחבי העולם, אלפי קילומטרים מכאן, רגשי כבוד עמוקים והכרת תודה אדירה.
האיום הוא גם פנימי. אני חזרתי והתרעתי עליו פעמים רבות על הבמה הזו.
מול הטרגדיה שהתרחשה כאן כעת, הצבת שאלות היא לא רק לגיטימית אלא הכרחית. אנחנו צריכים לתת תשובות לקורבנות, למשפחותיהם, לחברי הפרלמנט, לצרפתים. צריך לעשות זאת בנחישות, ברוגע, מבלי להיכנע לרגע לפזיזות. אאמץ את הנוסחא שטבע כאן נשיא הגוש הסוציאליסטי ברונו לה-רו: "אין לקח שאפשר ללמד, את הלקח לומדים".
הפרלמנט כבר קיבל שני חוקים נגד הטרור לפני כמה שבועות, שאושרו ברוב קולות גדול, הוראות החוק נמצאות לקראת פרסום. הפרלמנט כבר העלה שאלות הנוגעות לרשתות הג’יהאדיסטים.
כאן ממש, באסיפה הלאומית, ב-3 בנובמבר האחרון, הקמתם ועדת חקירה בשאלת המעקב אחרי רשתות אלה ואחרי ג’יהאדיסטים בודדים. נשיא הוועדה, מר אריק קיוטי עובד באופן מעמיק ויסודי ולצידו דובר הוועדה, מר פטריק מנוצ’י.
בסנאט, מאז חודש אוקטובר, פועלת ועדת שבודקת את הארגון והאמצעים של המאבק נגד רשתות הג’יהאד בצרפת ובאירופה. שרים אחדים כבר הוזמנו לשימוע בוועדה. העבודה הזו צריכה להימשך ואני יודע ששר הפנים קשוב במיוחד אליה. כבר אתמול הוא פגש את קבוצות העבודה ואת חברי הפרלמנט שפועלים בסוגיות הללו.
הממשלה, אדוני יושב-ראש האסיפה הלאומית, גברתי, רבותיי ראשי סיעות הבית, עומדת לרשות הפרלמנט, בכל הנושאים האלה, או בנושאים אחרים שכבר בחנו, ואני חושב על שאלות מטרידות מורכבות במיוחד, שיש לטפל בהם בנחרצות גדולה יותר, כמו הסחר בכלי-נשק בשכונות שלנו.
ללמוד את הלקח, זה קודם כל להבין שהמצב משתנה ללא הפסק, ושהשירותים האחראים למודיעין הפנימי ולפעילות המשפטית נגד הטרור חייבים לקבל תגבור באופן קבוע.
אני מבקש להריע, גם כאן, לשירותי המודיעין שלנו: DGSI, DGSE, שירות המודיעין האזורי. להריע גם ליחידה נגד הטרור בתביעה הכללית. המשימה של הנשים האלה, של הגברים האלה, היא דיסקרטית במהותה ורגישה באופן בל ישוער. הם מתמודדים עם אתגר חסר תקדים, עם תופעה שמשנה צורה בלי הרף, נעה ונדה, צצה ונעלמת; ובגלל שהם יודעים לעבוד בצוותא, הם משיגים תוצאות.
בחמישה מקרים, בתוך שנתיים, הם הצליחו לנטרל קבוצות טרור שנחשדו במעבר לפעולה.
בצרפת, כמו ביתר מדינות אירופה, מספר האנשים שזיהו את עצמם עם הג’יהאד העולמי עלה בחדות ב-2014. עוד בדצמבר 2012, עם בחינת החוק נגד הטרור, אמרתי שבצרפת היו עשרות מוחמד מראח [רוצח החיילים והצרפתים היהודים מטולוז] פוטנציאלים. הזמן שעבר מאז נתן תוקף, באופן דרמטי ואכזרי, לאבחנה הזו.
ללא תגבור משמעותי של האמצעים האנושיים והחומריים, שירותי המודיעין הפנימי לא יצליחו להתמודד עם העומס. כבר הגענו ליותר מ-1250 מתגייסים צרפתים רק לרשתות הטרור בעיראק ובסוריה. וזאת מבלי להזכיר את זירות הפעולה האחרות, את האיומים האחרים, אלה של קבוצות טרור במערב אפריקה, בתימן, בקרן אפריקה ובאזור האפגני-פקיסטני.
אנחנו נעמיד את האמצעים הדרושים כדי להתמודד עם המציאות החדשה הזאת. בתחום הביטחון, למשאבי האנוש יש חשיבות מהותית. אנחנו מתמקדים בהם מאז 2012. ב-2013, על בסיס המודיעין שנצבר בעקבות מעשי הטבח במונטובן ובטולוז, וההצעות שנוסחו על-ידי ועדת אורוואה-ורשר, השלמנו רפורמה עמוקה בשירותי המודיעין שלנו עם הפיכתו של "המטה המרכזי למודיעין הפנים" ל"מטה הכללי לביטחון פנים". יצירתן של 432 משרות נוספות במטה הכללי לביטחון פנים כבר הושלמה. הן יאפשרו לחזק את היכולות ולגוון את הגיוס: מתכנתים, אנליסטים, חוקרים ומתרגמים. 130 מהן כבר אוישו. שיפרנו גם את שיתוף הפעולה בין שירותי המודיעין הפנימיים והחיצוניים, ובד בבד חיזקנו, גם אם עדיין יש מה לשפר, את יחסי הגומלין שלנו עם שירותי מודיעין של מדינות אחרות, בעקבות יוזמה שיכולתי לקחת לפני שנתיים עם שרים אירופאים, ובמיוחד עם השרה הבלגית ז’ואל מילקה, שגם ארצה מתמודדת עם הבעיה הזו. יוזמה שהמשיך שר הפנים ברנאר קזנב, כאשר כינס במשרדו שרי פנים ממדינות רבות. אבל צריך להמשיך ולהשתפר, ולכן ביקשתי משר הפנים להגיש לי תוך שמונה ימים המלצות לחיזוק דרכי הפעולה שלנו. אלה חייבות להתייחס במיוחד לאינטרנט ולרשתות החברתיות, שיותר מאי פעם נעשה בהן שימוש לגיוס חברים חדשים, ליצירת קשר, וללמידה של טכניקות שמאפשרות מעבר לביצוע של פעולות.
צרפת היא אחת הדמוקרטיות המערביות האחרונות שעדיין לא יצרה מסגרת חוקית קוהרנטית לפעולתם של שירותי המודיעין. זה יוצר בעיה כפולה. עבודה נרחבת נעשתה על-ידי צוות הבדיקה של התפתחות המסגרת המשפטית של שירותי המודיעין, בראשות ז’אן-ז’ק אורוואה ב-2013. הצעת החוק העתידית כמעט מוכנה והיא אמורה לתת לשירותים את כל האמצעים המשפטיים כדי להשלים את משימותיהם, תוך כיבוד העקרונות הרפובליקניים הנעלים של הגנה על חירויות הפרט והכלל. טיוטת החוק הזו, שללא ספק תשתפר על-ידכם, אמורה, ואני משוכנע בכך, לעבור את תהליך החקיקה במהירות האפשרית.
במהלך השנה, אנחנו נשיק גם את מערכת המעקב על הטיסות של החשודים בפעילות פלילית. זוהי מערכת PNR. מערכת הפיקוח הצרפתית תהפוך למבצעית החל מספטמבר 2015. נותר רק ליצור מנגנון דומה ברמה האירופאית. אני קורא בכובד ראש, מהבמה הזו, לפרלמנט האירופאי לנקוט סוף-סוף בכל האמצעים בסוגיה הזו, ולהצביע, כמו שאנחנו מבקשים מזה שנתיים, יחד עם כל הממשלות האחרות, למען אימוץ הכלי החיוני הזה: אסור לנו להמשיך ולאבד זמן יקר !
גבירותיי ורבותיי, תופעות של הקצנה מתקיימות בכל אזורי הארץ, ולכן צריך לפעול בכל מקום. תכנית הפעולה שאומצה בחודש אפריל האחרון מאפשרת לחדש את הגישה האדמיניסטרטיבית והמניעתית. הקו החם לדיווח הפך לחיוני בעבור משפחות רבות. בזכותו כבר נמנעו מספר רב של עזיבות [של ג’יהאדיסטים לסוריה ולעיראק].
המחוזות, יחד עם הרשויות המקומיות והאזוריות שחייבות לקחת חלק במהלך הזה, מפתחים בהדרגה כלי מעקב וכלים לשיקום של אלה שעברו הקצנה. גם בנושא זה, ביקשתי משר הפנים, בשיתוף חברי הממשלה הנוגעים בדבר, להצביע בפני על האמצעים הדרושים כדי להגביר את הפעולות האלה.
תופעות ההקצנה מתפתחות, כולנו יודעים, ואתם הצבעתם על כך, בתוך בתי-הכלא. זה לא דבר חדש! מערכת הענישה מחזקת את הפעילות של שירותי המודיעין שלה, בשיתוף פעולה הדוק עם משרד הפנים. גם בנושא הזה עלינו להגביר את המאמצים. בתוך בתי-הכלא שלנו, פועלים גם אימאמים, כמו שפועלים כהני כל הדתות. זה נורמאלי! אבל צריכה להיות מסגרת ברורה לפעילות הזו. אנחנו צריכים להשיג התמקצעות של ממש. ולבסוף, לפני סוף השנה, על בסיס הניסיון שנצבר מאז הסתיו בכלא פרן, המעקב אחרי האסירים הנחשבים ככאלה שהקצינו יהיה מאורגן באגפים מיוחדים שיוקדשו לכך בתוך בתי-הכלא.
הכשרה מקצועית ברמה גבוהה תינתן לקציני המבחן לנוער. ההבנה של תהליך ההקצנה של נער אחד היא תמיד מסובכת. אנחנו יודעים באיזו קלות בני נוער עבריינים שמורשעים בעבירות קלות עוברים תהליך של הקצנה. והמעבר מעבריינות להקצנה ולטרור היא תופעה שדנו בה כאן, במהלך עבודתנו באסיפה הלאומית, במספר הזדמנויות. אבל עלינו לדעת איך להפעיל את האמצעים המתאימים. אין ספק, יש ללוות, לעזור, לעקוב אחרי מספר רב של קטינים המאוימים על-ידי ההקצנה הזו. יש להכיר בצורך, וליצור, במסגרת שירות המבחן לנוער, יחידת מודיעין, בדומה לזו שמוקמת בבתי הכלא. בכל תחומי העבודה האלה, אך גם כדי לענות לצרכי היחידה נגד הטרור בתביעה הכללית, ביקשתי משרת המשפטים להגיש לי את המלצותיה בימים הקרובים.
גבירותיי ורבותיי, למאבק נגד הטרור נחוצה ערנות בכל רגע נתון. אנחנו צריכים יכולת לזהות באופן קבוע את כל הטרוריסטים המורשעים, להכיר את המקומות בהם הם חיים, לעקוב אחרי הימצאותם או אחרי היעדרותם.
ביקשתי משר הפנים ושרת המשפטים ללמוד את דרישות החוק הנחוצות ליצירת קובץ מעקב. הוא יחייב את מי שהורשע במעשי טרור, או מי שהצטרף לקבוצות טרור קרביות, לדווח על מקום המגורים שלו ולהיות מחויב למערכת פיקוח. הוראות כאלה כבר קיימות לסוגים אחרים של עבירות בסיכון גבוה להישנות. עלינו להחיל אותם גם בתחום ההתגייסות לטרור, תמיד תחת פיקוח קפדני של שופט.
גבירותיי ורבותיי, כל ההצעות הללו – ועוד יהיו רבות אחרות, אין לי ספק בכך ואל תטילו ספק בכך – לפני ההחלה והיישום שלהן, יעלו לדיון או יוצגו בפרלמנט, וכמובן שכך גם כל הצעות החוק.
גבירותיי ורבותיי חברי הבית, המבחן הטרגי שאך עברנו צרב בנו חותם, בנו, בארצנו ובתודעה שלנו. אבל עלינו להיות מסוגלים לתת במהירות בכל פעם אבחנה צלולה של מצב החברה שלנו, של צרכי החירום שלה. אלה הם הדיונים שנמשיך וננהל כאן בעתיד.
אני רוצה לומר עוד מספר מילים, ומתנצל על כך שדברי התארכו מעבר לזמן הנדרש, ומעבר למתוכנן.
הנושא הראשון שיש לטפל בו באופן ברור, הוא המאבק באנטישמיות.
ההיסטוריה הראתה לנו, שהתעוררות האנטישמיות היא סימפטום של משבר בדמוקרטיה, של משבר ברפובליקה. וזו הסיבה שבגללה יש להגיב לה בעוצמה. אחרי רצח אילן חלימי ב-2006, אחרי פשעי טולוז, מספר מקרי האנטישמיות בצרפת עלה בצורה בלתי נסבלת. מילים, עלבונות, מחוות גוף, התקפות נתעבות, כמו בקרטיי לפני כמה שבועות, מעשה – וכבר דיברתי על זה כאן – שלא עורר את ההתקוממות והמחאה להם ציפו האזרחים היהודים שלנו בארץ הזאת. החרדה היא עצומה, הפחד הזה שכל אחד מאיתנו חש, שהורגש בשבת בקרב ההמון שהגיע ל"היפר כשר" בפורט דה ונסן, או בבית הכנסת הגדול, ברחוב לה ויקטואר, ביום ראשון בערב. איך ניתן לקבל שבצרפת, ארץ האמנציפציה של היהודים, לפני שתי מאות, אך שהיתה גם, לפני 70 שנה, לאחת מהארצות בהם נרצחו, איך ניתן לקבל שניתן לשמוע ברחובות שלנו צעקות "מוות ליהודים"? איך אפשר להסביר את המקרים עליהם דיברתי עכשיו? איך אפשר לקבל את זה שצרפתים נרצחים רק כי הם יהודים? איך אפשר לקבל שבני הארץ הזו, או אזרח תוניסאי שאביו שלח אותו לצרפת כדי שיהיה שם מוגן, נרצח, כשהוא הולך לקנות חלה לשבת, רק בגלל שהוא יהודי? אי אפשר לקבל את זה. והקהילה הלאומית הצרפתית אולי לא הגיבה למקרים האלה במידה מספקת. ולאזרחינו הצרפתים היהודים, אני אומר להם כי אנחנו לא יכולים לקבל את זה יותר, כי חובתנו להיות שם איתם ולמחות, בעודנו בוחנים את המצב לאשורו. יש אנטישמיות שאפשר לכנות אותה היסטורית, ששורשיה מגיעים מאות שנים אחורה, אבל האנטישמיות העיקרית היא אנטישמיות חדשה, שנולדה בשכונות שלנו, במעמקי האינטרנט, בערוצי הלווין, בעוני ובמצוקה, מבוססת על משטמה עמוקה למדינת ישראל, שמעוררת את שנאת היהודי ושנאת היהודים באשר הם. צריך לדבר על זה, צריך להניח את המילים כדי להיאבק באנטישמיות הזו, שאי אפשר לקבל אותה בשום אופן!
וכמו שכבר אמרתי בהזדמנות אחרת, כמו שאמרה השרה סגולן רויאל הבוקר בירושלים, כמו שכתב קלוד לנצמן במאמר נפלא בלה מונד, כן, וצריך להגיד את זה בפני העולם כולו: ללא יהודי צרפת, צרפת לא תהיה יותר צרפת. ואת המסר הזה כולנו צריכים לצעוק בקול רם וחזק. אנחנו לא אמרנו את זה! אנחנו לא מחינו מספיק נגד זה! ואיך אפשר לקבל, שבמספר מוסדות חינוך, חטיבות ביניים או בתי ספר תיכון, אי אפשר ללמד מה היא השואה? איך אפשר לקבל אז זה שילד בן שבע או שמונה נותן למורה שלו, כאשר הוא שואל אותו "מי האויב שלך?" את התשובה: "זה היהודי"? כאשר מתקיפים את היהודים בצרפת, מתקיפים את צרפת כולה, ומתקיפים את המצפון האוניברסאלי, לא נשכח זאת לעולם!
ובאופן בלתי נסבל, באותם רגעים ממש בו התכנסנו בשקט, במוצאי שבת בכיכר הנסיון, בפורט דה ונסן, איזה עלבון הוא לדעת שאותו קומיקאי מפיץ שנאה מופיע באותם רגעים מול אולמות מלאים. אסור לתת לדברים כאלה לעבור בשקט, ועל מערכת המשפט לפעול באופן בלתי מתפשר נגד מטיפי השנאה האלה! אני אומר זאת כאן בעוצמה, מבמת הנואמים של האסיפה הלאומית!
אנחנו צריכים לרדת לשורשי הדיון, ללכת עד הסוף. גבירותיי ורבותיי חברי הבית, כאשר מישהו שואל, כאשר נער, אזרח או נער, אומר לי, או לשרת החינוך: "אבל אני לא מבין, את הקומיקאי ההוא אתם רוצים להשתיק, ואת העיתונאים של צ’רלי הבדו אתם מהללים". יש הבדל עקרוני בין השניים וזוהי מערכה בה אנחנו חייבים לנצח, זהו קרב על החינוך של הנוער שלנו. יש הבדל עקרוני בין החופש להיות גס רוח, לבין הטלת רפש שאינה חלק מהזכויות שלנו, והיא לא תיכלל בהן לעולם – יש הבדל עקרוני בין חופש הדיבור, ובין אנטישמיות, גזענות, הצדקת הטרור והכחשת השואה, שהן עבירות פליליות, שהן פשעים שמערכת המשפט חייבת, ללא ספק, להעניש בגינם ביתר חומרה.
צורך חירום נוסף הוא להגן על אזרחינו המוסלמים. הם, גם הם, מודאגים וחוששים. פעולות בלתי נסבלות, שאי אפשר לקבל אותם, נגד מוסלמים, הן תוצר נוסף של הימים האחרונים. גם כאן – התקפה על מסגד, על כנסייה, על מקום פולחן, חילול בית עלמין, היא התקפה על ערכינו. וכאן חשיבות מינויו של פטריס לטרון על-ידי משרד הפנים, כאחראי על ההגנה של כל מקומות הפולחן, בשיתוף כל מפקדי המחוזות. האסלאם היא הדת השנייה בגודלה בצרפת. יש לה מקום נרחב בצרפת. והאתגר שלנו, לא רק בצרפת, אלא בכל העולם, הוא להפוך את הפגנת הערכים האלה: הרפובליקה, החילוניות, שוויון בין נשים לגברים, לתואמים עם כל הדתות הפועלות בארץ הזו, ומקבלות עליהן את העקרונות והערכים של הרפובליקה. אבל הרפובליקה חייבת להוכיח את עוצמתה, להיאבק באופן עיקש נגד אלה שבשם האסלאם מטילים את חיתתם בשכונות, שמשליטים אורח חיים שמבוסס על עבריינות, סחר בסמים ובנשק, שמבוסס על הקצנה דתית, אורח חיים בו הגבר שולט באישה, בו האמונה, כן גברתי ראשת סיעת הירוקים, ברברה פומפילי, צדקת כשהזכרת לנו זאת, מאפילה על התבונה.
כאן ממש, בפני האסיפה הזו, לפני כמה חודשים, הצבעתי על הליקויים והכשלים שנעשו בשלושים שנה של מדיניות אינטגרציה. אבל למעשה, כאשר גטאות עירוניים אמיתיים נוצרים, בהם אנחנו נמצאים בינינו לבין עצמנו, בהם מטיפים להסתגרות ולהתבדלות, מהם התנערה החברה, בהם המדינה אינה קיימת יותר, איך אפשר לצעוד לעבר הרפובליקה, ולתפוס את יד האחווה המושטת לעברנו?
ומעל הכול, איך לשרטט קו ברור, אותו אסור לחצות, ואיך למנוע את המעבר – ואסור לעשות אידיאליזציה, יש להסתכל במציאות באופן מפוכח – בתוך השכונות שלנו, מאסלאם סובלני, אוניברסאלי, נדיב, לעבר שמרנות, לעבר התנגדות לקדמה, לעבר אסלאמיסטיות, וגרוע מזה, לעבר הטפה לג’יהאד ולמעבר לפעולה.
הדיון הזה אינו בין האסלאם והחברה. זהו דיון שמתרחש בלבו של האסלאם, שהאסלאם של צרפת חייב לנהל בינו לבין עצמו, תוך הסתמכות על מנהיגים דתיים, על אינטלקטואלים, על מוסלמים שאומרים לנו מזה כמה ימים שהם מפחדים. כבר חזרתי ואמרתי, כמו לכולכם כאן יש לי חברים צרפתים, בעלי אמונה ותרבות מוסלמיות. אחד מחבריי הקרובים ביותר אמר לי באחד הימים האלה, בעיניים מלאות דמעות ובעצב רב, שהוא מתבייש להיות מוסלמי. ואני בשום אופן לא מוכן לקבל שבארץ שלנו יהיו יהודים שעלולים לפחד, כמו שאני לא מוכן לקבל שיהיו בה מוסלמים שיתביישו במוצאם. כי הרפובליקה היא האחווה, היא נדיבה, היא כאן כדי לקבל את כולם.
ובסופו של דבר, התשובה לצרכי החירום של החברה שלנו חייבת להיות חזקה, ולהינתן בלי היסוס: הרפובליקה והערכים שלה. ובמילים אלה אבקש לסיים.
הערכים הם בראש ובראשונה החילוניות שמהווה עירבון לאחדות ולסובלנות.
החילוניות, מלמדים אותה היטב בבית-הספר, שהוא אחד המעוזים שלה. שם, ולא משנה מהי אמונתו הדתית, או מוצאו, לכל ילד ברפובליקה יש גישה לחינוך, לידע, להרחבת הדעת.
הייתי הבוקר יחד עם שרת החינוך, נג’את ואלו-בלקאסם, בפגישה עם מועצת הרקטורים הצרפתית. והעברתי להם מסר של התגייסות מוחלטת. מסר תובעני. מסר שצריך להיות מאומץ בכל רמות מערכת החינוך הממלכתית, סביב הנושא הכי חשוב כאן: החילוניות! החילוניות! החילוניות, כי היא לב ליבה של הרפובליקה וכך גם בית-הספר.
הרפובליקה לא יכולה להתקיים ללא בית-הספר, ובית-הספר לא יכול להתקיים ללא הרפובליקה. הנחנו ליותר מדי דברים, אמרתי זאת לפני רגע, להתרחש בבתי הספר בלי שנתנו להם תשומת לב מספקת.
החילוניות, כן, החילוניות, האפשרות להאמין, או לא להאמין. לחינוך יש ערכים יסודיים, ואלו יותר מתמיד – גם זוהי תגובה – צריכים להיות בלב המערכה של צרפת מול ההתקפות של הימים האחרונים. ואנחנו צריכים לשאת בגאון את העקרונות הללו, כי התקיפו אותנו בגינם, בגלל החילוניות, בגלל החוקים שחוקקנו כאן שאוסרים על סמלים דתיים בבית הספר, שאוסרים על לבישת רעלה מכסת פנים במרחב הציבורי, יש להכיר בכך, כי זה מה שיעזור לנו להיות חזקים יותר.
בבסיסו של דבר, רק דבר אחד חשוב, והוא להישאר נאמן לרוח ה-11 בינואר 2015. הרגע הזה בו צרפת, אחרי ההלם, אמרה "לא" בתוך התנועה הספונטנית הזו של אחדות לאומית.
זוהי צרפת שאנחנו מגלים ברגעי המבחן, זה הרגע בו העולם כולה נושא את פניו אליה. כי העולם מכיר בגדולתה של צרפת ובכך שהיא היא מגלמת את האוניברסאליות.
צרפת היא רוח הנאורות, צרפת היא מרכיבי הדמוקרטיה, צרפת היא המימוש של רעיון הרפובליקה. צרפת היא חירות חסרת גבולות. צרפת היא השגתו של השוויון. צרפת היא צמא לאחווה. וצרפת היא גם התערובת המיוחדת הזו של כבוד והתנהגות אצילית, חוצפה ועזות מצח, ואלגנטיות. להישאר נאמנים לרוח ה-11 בינואר 2015, פירושו לאמץ את הערכים הללו.
להישאר נאמנים לרוח ה-11 בינואר 2015 פירושו לתת תשובות לשאלות שמציבים הצרפתים. להישאר נאמנים לרוח ה-11 בינואר 2015 זה להבין כי העולם השתנה, כי מעכשיו נדבר על "לפני" ועל "אחרי". ובשם אותם הערכים יש להגיב במלוא הנחישות הנחוצה כאן: תקיפות, אחדות, אלה הם המונחים בהם השתמש נשיא הרפובליקה גם בבוקר הזה.
אנחנו נמשיך, אני מקווה, להזין את אש התמיד, את הלך הרוח הזה, ולהישען על עוצמתו של מסר האחדות הזה. תוך הכרה גאה במי שאנחנו. ולעשות זאת בלי לשכוח אף לרגע את הגיבורים שלנו, אלה שנפלו במערכה, כל ה-17, בשבוע האחרון.
ונזכור תמיד את הגיבורים בשורות המשטרה.
רגשות רבים הציפו אותנו הבוקר, רבים מביניכם היו שם, מכל סיעות הבית, בחצר מטה המשטרה בפריז. גם זו צרפת. היו שם שלושה צבעים. שלושה שוטרים בשלושה צבעים שונים, שני שוטרים של המשטרה הארצית ושוטרת עירונית. היא מייצגת, הם מייצגים, מסלולי חיים ומוצא מגוונים. שלושה צבעים שונים, שלושה מסלולי חיים, אבל מדובר בשלושה צרפתים. שלושה משרתי ציבור. ומול ארונות הקבורה, לצד משפחותיהם, היו רק שלושה צבעים, שלושת צבעי הדגל. וזהו המסר העמוק והיפה ביותר.
חלקתי אתכם כאן בחודש אפריל, כשנכנסתי לתפקידי, את הגאווה הגדולה שלי, כמו של כל אחד מכם, להיות צרפתי. זהו הדבר שמחזק את כולנו, אחרי האירועים האלה, ואחרי הצעדות בסוף השבוע.
אני מאמין שכולנו חולקים את ההרגשה הזו, יותר מתמיד, את הגאווה להיות צרפתי. אל תשכחו זאת לעולם !

פורסם ב 16/01/2015

חזרה