נא להכיר: צרפתים בישראל

אווה אילוז, אמנות וסוציולוגיה בשירות החברה

JPEG
פרופ’ אווה אילוז נולדה במרוקו ועברה לצרפת בגיל 10. בתום לימודים בפריז ובארצות הברית היא התמנתה כמרצה בכירה לסוציולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים, ומאז 2010 החזיקה בראשות הקתדרה לסוציולוגיה ע"ש רוז אייזק. תחומי פעילותה של אילוז רחבים ומגוונים, והחל מאוקטובר 2012 היא מכהנת כנשיאת האקדמיה לאמנות "בצלאל". במקביל היא כותבת לעיתון "הארץ" מאמרים בנושאי מחקרה וניתוחים של תופעות חברתיות בישראל.

תחומי העניין של אילוז בסוציולוגיה רחבים ומגוונים. בין היתר היא חקרה את השפעת הקפיטליזם על הרגשות (ספרה על ה"קפיטליזם הרגשי" הופיע ב-2007). במסגרת עבודתה במרכז לחקר הרציונליות שבאוניברסיטה העברית בחנה אילוז את הגורמים התרבותיים והחברתיים העומדים, להשקפתה, ביסוד תהליך הבחירה אצל בני אדם. היא עסקה גם בפסיכולוגיה פרוידיאנית ובהשפעותיה על היחסים של בני האדם עם עצמם ועם הזולת. היא חשה שעיסוקה בסוציולוגיה מתבקש וטבעי: "כך או כך, הייתי מגיעה ללמוד סוציולוגיה. הסוציולוגיה היא הדיסציפלינה הגדולה שצמחה במאה ה-20, משום שהיא מעניקה לפילוסופיה מימד היסטורי וגורמת לנו לחקור את המהות שמאחורי האמונות".

באוקטובר 2012 לקחה אילוז חופשה מתפקידה כראש הקתדרה לסוציולוגיה באוניברסיטה העברית כדי לשמש כנשיאת האקדמיה לאמנות ולעיצוב "בצלאל". בצלאל, המוסד הראשון ללימודי אמנות בארץ ישראל (נוסד ב-1906), שם לעצמו למטרה להכשיר את הארכיטקטים, האמנים והמעצבים הישראלים. אילוז מסבירה את תפקידו המרכזי של בצלאל בארץ: "בצלאל אחראי כמעט לכל התרבות החזותית בישראל. הוא חיוני גם לתעשייה וגם לעולם התרבות". לבצלאל השפעה גם בתחום האנימציה, וכמה מבוגריו השתתפו ביצירת סרט האנימציה "ואלס עם בשיר" שזכה ב-2009 בפרס סזאר לסרט הזר הטוב ביותר.

משקיבלת את התפקיד, הפכת לאישה הראשונה בנשיאות בצלאל. מהן תוכניותייך?

המשימה שלי כנשיאה היא לוודא שנוכל לבנות את הבניין החדש של בית הספר, ולהביא לכך שהוא ימלא תפקיד חשוב במרכז ירושלים. אני גם מתכננת לחזק מאוד את המימד הבינלאומי של בצלאל.

אלו קשרים את מקיימת היום עם צרפת?

צרפת נשארה מולדתי. הביטוי שיש לאזרחות הצרפתית שלי בישראל הוא במבטי הביקורתי על החברה הישראלית, מתוך תפישה צרפתית רפובליקנית. בפרט אני מצרה על כך שישראל אינה מאפשרת עוד למיעוטים החברתיים שבה לקבל ייצוג בחברה. בעיני הייצוג הזה הוא מאפיין מובהק של חברות דמוקרטיות ליברליות, והוכחה לכך היא התפקיד יוצא הדופן שמילאו היהודים באירופה ובארה"ב של המאה ה-20.

פורסם ב 03/12/2013

חזרה