נני סימן - יבואנית הגבינה מס’ 1 בישראל

JPEG

אל הגבינה התוודעה נני סימן - ממש כמו אל בעלה - באחת מעצירותיה התכופות בצרפת, בתקופה שבה עבדה כדיילת אוויר. "זה פשוט מאוד, בתקופה ההיא הארוחות שלי כללו רק מרכיב אחד - גבינה", כך היא מספרת.

לאחר כעשר שנות מגורים בפריז חזרה נני לארץ כי רצתה לגור קרוב למשפחה. היה זה בתחילת שנות ה-80’, כאשר עוד קשה היה למצוא כאן גבינה ראויה לשמה.

רעיון עלה במוחה: "מדוע לא למכור בישראל מוצרים מצרפת שכל כך חסרים כאן?". הזוג החליט לעבור למעשים ושכר מכולת קטנה בדרום תל אביב. על מדפיה ניצבו מוצרים שלא ניתן היה להשיג בשום מקום אחר: גבינת ברי, חמאה, מיונז, חרדל, סרדינים בקופסה. בעבורם היתה זו תחילתה של הרפתקה מופלאה.

צורך בפיתוח התקנים המקומיים

לאור הצלחת העסק שלהם החלו בני הזוג לחשוב בגדול וביקשו לייבא כמויות גדולות יותר. אולם יבוא כמויות של גבינה לארץ הקודש לא היה דבר של מה בכך. נני הצטרכה לגרום לשינוי בתקנים הישראליים וגם ללמד את אנשי המקצוע המקומיים כיצד מטפלים במוצרים הללו וכיצד משמרים אותם.

"אני כבר לא סופרת כמה פעמים הייתי צריכה לנסוע לכנסת כדי לנסות לגרום לח"כים לפעול". היא אפילו הגיעה לבית המשפט בניסיון להשיג את האישורים הדרושים. אולם בסופו של דבר קולה נשמע: "תוך 20 שנה ירדו המכסים על גבינות מ-156% לכל הסחורה ל-21 ש"ח לקילו, והכמויות שמותר לייבא גדלו מאוד. וזה עוד לא הסוף!", היא מתלהבת.

השגת אישורים לא הייתה הבעיה היחידה שאיתה נדרשה נני להתמודד. "בפעם הראשונה שייבאתי גבינות ’חיות’ לישראל, למשל סוגים מסוימים של גבינות עיזים, היה צריך לזרוק את הכל!", היא מספרת, מזועזעת עדיין מהאסון. מסתבר שהמוכסים בארץ לא הכירו את סוגי הגבינה הללו ולא ידעו כיצד לשמרם בתנאי ההגיינה הנחוצים.
מספר שנים אחר כך רצו המוכסים להשמיד מטען שלם של "גבינה כחולה" מפני שחשבו שהיא מקולקלת... כדי לשכנע אותם שההפך הוא הנכון היה צריך לתת להם לטעום מהגבינה ולהסביר להם שהעובש הוא חלק אינטגרלי ממנה", היא מספרת.

גילדת יצרני הגבינות

כדי לוודא שהמכשולים הוסרו לטווח ארוך הקימו נני ומומחי גבינות נוספים את "גילדת יצרני הגבינות" (ששגריר צרפת הוא מעתה חבר בה). חברי הגילדה מתכנסים באופן קבוע כשהם לבושים בגלימות ימי ביניימיות ומשוחחים על גבינה. מעבר לצד התיאטרלי מסתתר הרצון להקים שדולה עולמית לגבינות שתקל על סחר הגבינות העולמי. באמצעות הגילדה שואפת נני גם להנחיל את הידע שלה לדורות הבאים.

השליחות של נני אינה מסתכמת בייבוא גבינות מצרפת לישראל; היא שמה לעצמה למטרה ללמד גם כיצד אוכלים אותן. מזה מספר שנים היא עורכת מפגשים בין גבנים צרפתים ואנשי מקצוע ישראלים כדי ללמד את האחרונים כיצד מייצרים את הגבינות, אך גם כיצד מגישים, חותכים ומציגים אותן. אמנות שלמה.

שינוי תפישתי בישראל

בשנים האחרונות מבחינה סימן בשינוי בהרגלי הצריכה של הישראלים. "לאט לאט כובשים להם הגבינה ושאר מוצרי הטרואר הצרפתים מקום גדל והולך בישראל. מרגישים את זה אפילו בתוצרת הגבינות המקומית. מי יודע, אולי בעוד כמה שנים ייצרו הישראלים את הקממבר של עצמם! במקביל מתרחבת קהילת יוצאי צרפת, הישראלים נוסעים הרבה לחו"ל והעניין של מסעדות מקומיות בשפים שלמדו בצרפת מתגבר. המטבח הצרפתי זוכה כאן להערכה ולביקוש הולכים וגדלים", היא מסכמת.

בכך שהיא מביאה לארץ את מוצרי האיכות מצרפת, סימן לא רק תורמת לאמנסיפציה הקולינרית של הישראלים אלא גם מאלצת את כל ענף המזון להתיישר לפי האיכות הצרפתית. זו התוצאה של 30 שנות עבודה נלהבת של בני הזוג סימן מתוך אהבה לגבינה. ונראה שהם עלו על מסלול של הצלחה ולא מתכוונים להפסיק בקרוב...

פורסם ב 19/11/2014

חזרה