קטעים מדברי שר החוץ לורן פביוס בדיון שהתקיים באסיפה הלאומית בנושא ההכרה במדינת פלסטין

פריז, 28.11.14

פריז, 28.11.14
(...)
אפתח בהצגת עובדה ידועה: צרפת היא ידידה גם של העם הישראלי וגם של העם הפלסטיני. כל נקיטת עמדה של צרפת בנושא, הן מבחינת תוכנה והן מבחינת סגנונה, צריכה להיעשות לאורה של עובדה זו. אויבינו היחידים באזור הם הקיצונים והפנאטים משני הצדדים, אשר מפריעים להתקדמות לעבר השלום בשל מה שאכנה "מעגל הנקמה" שלהם.
(...)
אנו משוכנעים כי לא ניתן יהיה לסיים את הסכסוך באופן מוחלט ולהגיע לשלום בר קיימא במזרח התיכון מבלי שתהיינה שתי מדינות ריבוניות ועצמאיות שתחיינה בדו קיום. המסקנה הנגזרת מעמדה זו ברורה, ואף אנסח אותה באופן ברור: צרפת תכיר במדינת פלסטין. הכרה זו, כפי שכבר אמרתי, איננה בבחינת טובה שאנו עושים או חריגה לפנים משורת הדין; מדובר בזכות.
אם כן, אין מדובר בשאלה עקרונית, משום שבה כבר הכרענו, אלא בשאלה של אופן הביצוע: מתי וכיצד? ובאופן כללי יותר, מהי דרך הפעולה שתאפשר להגיע לשלום באופן מעשי? כזהו גם הדיון שמתחייב מההצעה שהוגשה לאסיפה הלאומית.
(...)
לפיכך מחובתה של הקהילה הבינלאומית לפעול, ובמיוחד מחובתה של צרפת לעשות כן, משום שהיא מעצמה של שלום וידידה ותיקה הן של הישראלים והן של הפלסטינים, גם אם היא יודעת כי המשימה הינה ותהיה קשה מאוד.
(...)
ההצעה שנדונה כאן אינה הוראה מחייבת אלא – ואין מדובר בהבדל סמנטי – המלצה לממשלה. לכן אין כאן כל אי בהירות: בשאלת ההכרה במדינת פלסטין הפרלמנט יכול להביע את דעתו, והוא עומד לעשות זאת, אולם לפי חוקת צרפת, הרשות המבצעת והיא לבדה היא המוסמכת להכריע בשאלת העיתוי המדיני המתאים.
(...)
כיצד נפעל בצורה היעילה ביותר למען השלום?
(...)
אין חולק על הלקח ההיסטורי של העשורים האחרונים: כשהם לבדם, או אפילו בסיוע ארה"ב, מצליחים הצדדים לכל היותר לדבר ביניהם, אך לא להגיע להסכם. הם אינם מצליחים לעשות את הוויתורים האחרונים שמתחייבים מהגעה לפשרה, בעיקר מסיבות של פוליטיקה פנימית.
לכן יש לשפר את השיטה. יש צורך בליווי – ויש מי שיאמרו לחץ – של הקהילה הבינלאומית על מנת לסייע לשני הצדדים לעשות את המחווה הסופית, שאין בלתה, ולצעוד את הצעד האחרון שיוביל לשלום.
זהו היעד שלמענו פועלת ממשלת צרפת ברגע זה ממש.
אנו פועלים באו"ם יחד עם שותפינו כדי לנסות ולקבל החלטה במועצת הביטחון הקוראת לחידוש המשא ומתן ולהשלמתו. משך הזמן שמוזכר על פי רוב כמתאים למשא ומתן זה הוא של שנתיים. ממשלת צרפת יכולה לזקוף מספר זה לזכותה.
(...)
תכליתה של החלטה רצויה זו היא ברורה. לסמן יעד. אנו רוצים להימנע מלחזור למשא ומתן אינסופי שיתחיל מנקודת הפתיחה של כל מה שכבר הושג במהלך השנים. הפרמטרים המדויקים לפיתרון הסכסוך ייקבעו מראש על ידי הקהילה הבינלאומית ויספקו בסיס למשא ומתן העתידי. ועלינו גם לקבוע לוח זמנים.
(...)
ההחלטות שעל הצדדים לקבל הן כה רגישות, עד כי יש הכרח בליווי ובתמיכה חיצוניים, יחד עם ארה"ב הממלאת תפקיד מרכזי, ואף בנוסף לה. ישנן גם מדינות נוספות שפיתרון הסכסוך נוגע להן ישירות, ובפרט מצרים וירדן אשר בשטחן מתגוררים פליטים פלסטינים רבים או אשר מחזיקות בסמכות מיוחדת ביחס למקומות הקדושים.
צרפת מעוניינת לכלול ביוזמה זו את האיחוד האירופי, את הליגה הערבית ואת החברות הקבועות במועצת הביטחון בהן ארה"ב, תוך התגייסות משותפת למען השלום במזרח התיכון. ניתן יהיה לקיים ועידה בינלאומית על מנת לסייע לדינמיקה חיונית זו. צרפת מוכנה ליזום ועידה כזו. במסגרת משא ומתן מדיני זה תהווה ההכרה במדינה הפלסטינית מכשיר לפתרון קבע של הסכסוך, מנוף בשרות השלום.
ואם מאמצים אלו ייכשלו, יגידו? אם ניסיון אחרון זה להגיע לשלום מוסכם לא יצלח? במקרה זה תצטרך צרפת לעשות את המוטל עליה ולהכיר ללא דיחוי במדינת פלסטין. אנו מוכנים לכך.

פורסם ב 01/12/2014

חזרה